רועי שחר Roee Shachar Art

יום ראשון, 5 ביולי 2009

TEL AVIV - Almost the Center Of the Universe

http://twitter.com/RoeeShachar

יום רביעי, 24 ביוני 2009

FROM JERUSALEM TO TEL AVIV

DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT DRAFT

THIS SITE IS UNDER CONSTRUCTION THE FOLLOWINGS WILL BE TRANSLATED TO ENGLISH IN TIME THERE ARE MANY INCOMPLETE SENTENCES ETC. THAT REQUIRES AUDIT AND EDIT

אילזה יקובינסקי לבית ורבלובסקי נולדה בשנת 1924 בעיר בקניגסברג אשר בגרמניה (בחלק שנשלט כיום על ידי רוסיה). אילזה (ילדה בת 11) סבלה מרדיפות הנאצים בגיל 11 היתה אמורה לנגן בקונצרט לכינור לפני המשפחות ותלמידי הקונסרבטוריון בו למדה תפרו לאילזה שמלה לכבוד הופעתה אך היא הורדה מהבמה ונאמר לה כי יהודייה לא תוכל להופיע, בבית הספר (גיל 11) היתה צריכה להצדיע במוהל יד למורים שחלפו על פניה ולומר הייל-היטלר, חברה טובה לכיתה (נוצריה) החלה לומר לה לפני כיתה " שוב יש כאן סירחון של שום" ,בשבועות הבאים היא גם מגורשת מבית הספר היסודי ונאלצת בהמלצת אמא מרים ללמוד תפירה (מקצוע לכל הפחות) אך גם בבית הספר לתפירה לא איפשרו לה ללמוד לאחר תקופה קצרה פחדה המורה מהשילטון הנאצי ובקשה ממנה לא להגיע לשעורים. אילזה ותיאה (חברה בת גילה) ניסו להיכנס בחשאי להופעה באופרה ולתדהמתם גילו שאדם גרמני שהכירו נמצא שם ועלול להסגירם, הן ברחו משם דרך רחובות סמוכים עד שנתפסו במקרה על ידי שוטר גרמני שהביאם לתחנת משטרה עקב היותם לבדם ברחוב, עבר זמן עד שנודע להורים על הימצאם, הידיעה שנחשבה כחמורה ביותר באותם ימים נסתימה באזהרה. ביום בהיר הגיעו חיילים גרמנים למרפאת השיניים של מרים רופאת השיניים, הם חיפשו זהב ואת אב המשפחה סלומון ורבלובסקי ורצו לקחת אותו למקום לא ידוע, הם לקחו את הזהב שנועד לתיקוני שיניים, אילזה במקרה היתה בבית ובזמן שהחיילים שוחכו עם מרים לפתע ראתה את סלומון האב מתקרב לשביל ביתו, אילזה סמנה לו מרחוק לברוח, הוא ברח לתקופה ארוכה לעיר אחרת עד שיכחו ממנו ויאמינו לטענה כי הוא בנסיעת עסקים כהרגלו.

הצליחה לברוח מגרמניה עם משפחתה בזכות אשרות מיוחדות שהסדירו עבורם חברים מתנועת המזרחי. עלתה לארץ בתאריך 21-08-1939 בת 15 באוניה האיטלקית JERUSALEM דרך נמל טריאסט איטליה. על מנת לבלום את הנאצים הפגיזו צבאות הברית את נמל טריאסט - וכל רכוש המשפחה שהיה אמור להגיע לישראל טבע בנמל - מקור פרנסתה של מרים ציוד מרפאת השיניים שהביאה עימה מגרמניה טבע בים.

תחילה נשלחה אילזה למושב מרחביה לאימוץ אצל משפחת פרישרמן, מוכתר הכפר דאז. וכאשר משפחתה הצליחה להתמקם ולהתארגן למחייתה עברה לגור עם ההורים בירושלים בגיל 17. (השלם לגבי האחות מרגוט ליפשיץ לבית ורבלובסקי). לסבתה של אימי קראו (Rosa - De Kluge), היא נשארה בגרמניה ולא הצליחה לצאת עם המשפחה מפאת מצבה הבריאותי ונרצחה על ידי הנאצים עם גבור הפרעות והרציחות. דוד אחר מקס היה שמו קיבל מכות בראשו מחיילים גרמנים שהשתמשו במוט ברזל מלובן, הוא לא שרד.

סלומון סבי קיבל בארץ שיתוק עקב גידול בעמוד השדרה ולאחר שנים רבות ביום שאישתו מריה נפטרה בפתאומיות מדום לב החל ללכת, כן עם גוף מעוות וצליעה קשה אבל ללכת ולהתהלך בחופשיות אני זוכר כהיינו הולכים לטייל בדיזינגוף לאט אבל ממש בכייף היו ימים גם כשהייה קשה אופטימיות מנצחת בדרך כלל.

סבי לימד אותי והכין אותי לעליה לתורה הוא היה תלמיד -חכם ושכזה היה מלמד גמרה בבית הכנסת שלו ברחוב בן יהודה, זה היה כבוד גדול לי ולו. אבי הגיע לעליה לתורה כששני אחים מבית החולים אסותה תומכים בו (חולה סרטן מזה שבע שנים) לצערי הוא נפטר חודש לאחר מכן. בגיל 15 בניתי את אופני הראשונים מגרוטאות אופניים ונסעתי לבקר אותו בבית אבות מתל אביב לגיבעתיים פעמיים בשבוע (בכל פעם היה נותן לי 50 לירות וזה קידם לי את בניית המגבר הסטריאופוני הראשון שלי). יום אחד רכבתי כשראשי מורכן מטה (כידון ספורט) והתנגשתי חזיתית עם רכב חונה חנייה כפולה, היה לא נעים בבטן והמזלג ויתר כלפי פנימה.

בירושלים הכירה אימי את אבי מרדכי יעקובינסקי ז"ל יליד אוקראינה (פולטבה) שעבר לפולין בשנים ההם......בוגר האקדמיה לאומנות בוורשה (רוב משפחתו נרצחה באכזריות אופיינית לאוקראינים הקוזאקים על ידי תחת שילטון הנאצים -7 אחיות במספר נקשרו לסוסי הקוזקים ונגררו אל מותם, הוריו וסבו לא שרדו את האירועים הנוראים). מרדכי הספיק לבקר בארץ ישראל מספר פעמים כתייר לפני מלחמת העולם השנייה אך עלה אליה כפליט.
מרדכי הקים מפעל עיצוב ויצור לקרמיקה במתחם הארמני בירושלים המזרחית ... היה יצוא ושיווק עד אנגליה ... .מרדכי נתפש על ידי חיילים בריטים נעצר והואשם בתמיכה במחתרות במתן תשתיות ואמצאים, האנגלים התכוונולהוציאו להורג, למזלו מצילה אותו משפחתה של אילזה (מרים וסלומון ורבלובסקי) שניהלה חנות פרחים בשם עדן שהייתה חלופה לעברם המפואר בקניגסברג, מרים סבתי (שלא הכרתי) הכירה טוב מאוד את כל הקצינים האנגלים שהיו באים לקנות פרחים עבור אהובותיהם היהודיות, הם לא עמדו בבקשותיה ובהפצרותיה לשחרר מיד את מרדכי.....המשפחה מחליטה לעזוב את ירושליים ונוסעת במשוריינים דרך שער הגיא לתל אביב תחת אש כבדה של הליגיונרים (עם אחותי ורדה) . בתל אביב הם מקבלים רשות מקרובים שלא היו בארץ באותה תקופה להשתמש בדירתם שברחוב שדרות נורדאו, האם מרים היתה מאוד דקדקנית וקפדנית ולא איפשרה לבני הבית לעשות ככל העולה על דעתם בדירה זו ועל כן אילזה ומרדכי נאלצו לישון במשך מספר שנים על הריצפה ללא מיטות למרות שאפשר היה להכניס מיטות לדירה זו. מרדכי החליט לנצל את כישוריו האומנותיים והוא פותח (שוכר בדצי מפתח) סטודיו ברחוב נחלת בנימין 10 (בנין לשימור כחלק מפרויקט של האדריכל אמנון בר-אור) ובו הוא מצייר משחזר ומגדיל תמונות של אנשים ומשפחות, חיילים ונופלים וכן אישים של התקופה ההיא (חזון איש, אליהו בייליס ועוד רבים), סוכני השטח שהביאו לו את צרכי השעה בתחום זה הסתובבו ברחבי הארץ והביאו לו תצלומים ישנים ובלויים והוא בכשרונו הגדול ציירם מחדש והוסיך להם צבעוניות (ממש כמו באולפני דיסני אך הכל היה ידני) , בשנות ה-60 מרדכי לוקה במחלת הסרטן ונאלץ לעזוב אחרי 18 שנים של יצירה את הסטודיו בנחלת בנימין (שהיה אגב נעול כ- 7 שנים עד שנפטר), מפסיק לעבוד בסטודיו ומתחיל לצייר במרפסת המטבח שלנו ברחוב הקליר 25 (לא רחוק מגן החיות שעליו עומד היום בנין גן העיר) שהוסבה לסטודיו ולבסוף מוסרים את הסטודיו בנחלת בנימין לבעלים, למשפחת צרפתי. עברנו לגור ברחוב המשנה בשיכון בבלי למספר שנים ולאחר מכן עברנו לרחוב קפלן 3,,,,,,
אילזה מתנדבת לשרות התיירות בשנת ____ומקפידה במשך שנים רבות לתרום למאמץ הסבר פניך לתייר.